מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עיכובי משלוחי החימושים מארה"ב והקושי הגובר לרכוש רכיבים וחומרי גלם לתעשיות הביטחוניות בארץ, מבטיחה הממשלה כי השקעות של מיליארדים בתעשייה האווירית, רפאל ואלביט יבטיחו לישראל עצמאות בתחום.
במערכת הביטחון בונים על המשך הגידול בייצוא, כדי לתמוך בהגדלת התעשיות הביטחוניות בארץ, וכדי להבטיח שהן יהיו תחרותיות בטכנולוגיה ובעלויות למוצרים מחו"ל, ושאף נשיא אמריקני או פוליטיקאי אחר לא יוכל למצוא מצה"ל חימושים שהוא זקוק להם.
מלחמת חרבות ברזל, אחרי החששות שמתקפת החמאס תפגע במוניטין של מערכות הנשק והמודיעין הישראליות, הפכה למקדם מכירות אחרי מתקפת הביפרים, אחרי שמעיל רוח של רפאל הצילה אלפי שריונרים ולוחמי חי"ר בטנקים ובנגמשי נמר בעזה, וטילים ומערכות לוחמה אלקטרונית ישראליות הביסו את מערכות ההגנה האווירית של איראן, ויירטו את הטילים הבאליסטיים והכטב"מים שלה.
אבל כעת באה ממשלת ספרד ומשגרת אזהרה חמורה לתעשייה הישראלית. משרד ההגנה במדריד עוד לא ביטל, אבל החל בחיפוש תחליפים ל-1,700 טילי ספייק של רפאל שתכנן לרכוש ביחד עם עמדות שיגור ב-310 מיליון יורו. ההסכמה של רפאל להעניק אישור והעברת יידע לייצור הטילים בספרד, שאמור היה להעסיק 1,000 עובדים מקומיים, לא הועילה.
ורפאל לא לבד. העיתון אל פאיס, שדיווח על המהלך, גילה שממשלת ספרד נערכת גם להוציא את אלביט מפרויקט גדול לרכישת רקטות ומשגרים ב-700 מיליון דולר. הפרויקט היה אמור להתבסס על משגר ה-PULS של אלביט והרקטות שהיא מייצרת, וכעת אמור להימשך עם שותף אחרי שטרם נמצא.
ספרד יודעת למה היא רוכשת מהתעשיות הביטחוניות בישראל. יש לה איום דחוף ממזרח בדמות רוסיה של פוטין, המערכות הישראליות בדרך כלל טובות וזולות יותר מאלה שמציעות חברות אמריקניות ואירופיות, והתעשיות הישראליות גמישות יותר בזמני האספקה. היא כבר רכשה מרפאל פודילייטיניג להנחיית חימוש עבור מטוסי הקרב שלה מדגם יורופייטר, מערכות קשר מאלביט ומיגון נגמשים מפלסן.
אמש דווח באתר בלומברג כי נאט"ו רוצה לדרוש מחברותיה להגדיל פי חמישה את הסכום שהן משקיעות בהגנה אווירית. דרישה כזאת עשויה לייצר הכנסות גדולות לתעשיות הביטחוניות מישראל, בעיקר התעשייה האווירית ורפאל. תעא כבר מכרה חץ-3 לגרמניה וברק MX לסלובקיה, רפאל מכרה את קלע דוד לפינלנד. שתיהן מגיעות עם ניסיון מבצעי ומחירים זולים משמעותית ממערכות הגנה אווירית אמריקניות ואירופיות. גם מערכות הלייזר של רפאל ביחד עם אלביט מעוררות עניין רב באירופה.
אבל מלחמת חרבות ברזל שהרימה לתעשיות הביטחוניות, הפכה עבורן למכשול. הממסדים הביטחוניים רוצים את המוצרים הישראלים, עם תווית של הוכח בקרב, ושפותחו בידי מהנדסים ששבו משדה הקרב עם לקחים, ויודעים שהם עצמם כחיילי מילואים, בניהם וחבריהם הם אלה שיצאו איתם לקרב בפעם הבאה.
אבל לא זה לא מעניין את הפוליטיקאים שצריכים לאשר את העסקאות האלה, נמצאים בלחץ המצביעים להראות תמיכה בתושבי עזה, או שסתם מנצלים את האירועים לפופוליזם. גם ככה יש מספיק באירופה, חברות מתחרות, או מדינה שהפכה את עצמה למתחרה בריונית וחסרת מעצורים כמו צרפת יודעות לרכב על הסנטימנטים האלה.
במצב רגיל ראש הממשלה ושר הביטחון היו נרתמים מיד לתמוך בתעשיות הישראליות ובתעסוקה המקומית, מרימים טלפון למקביליהם בספרד ונלחמים להציל את העסקה. אבל אנחנו במצב שהעסקה לא ממש מעניינת אותם, עובדה שלא שמענו מהם שום תגובה, ושצריך לומר, התערבות שלהם רק תחמיר את המצב. כרגע לתמונות מעזה יש יותר עוצמה מכל טיל ישראלי.